החלפה שלמה של המפרק עם צמנט עשויה להחזיר לחיים תקינים עם פעילות מלאה. כ- 3 חודשים אחרי הניתוח מסירים את כל ההגבלות וניתן לחזור אפילו לפעילות ספורטיבית. החלוצים בשיטה זו היו McKee-Farrar ו-Charnley באנגליה בשנות ה-50 המאוחרות וה-60 המוקדמות של המאה הקודמת. המפרק של McKee-Farrar היה כולו ממתכת ומקובע בצמנט. עקב טכנולוגיה טריבולוגית-מתכתית פרימיטיבית יחסית לא הפיקו תוצאות מספיק טובות. לכן מפרק זה נעזב (אם כי יש כיום תחיה – ראה בפרק מיסב מתכת על מתכת).
שיטתו של Charnley נעשתה חיש מהר מוצלחת בעולם ועד עצם היום הזה מהווה "התקן הזהב" בכל נושא החלפת מפרק הירך. השיטה משתמשת ב-Polymethylmethacrylate צמנט (PMMA) לשם קיבוע החלקים בתוך העצמות. המרחשת עשויה מ – Ultra High Molecular Weigth Polyethelen פלסטיק (UHMWPE). הראש והתותב הירכי הם חלק אחד עשוי מפלדה אל-חלד 316. על פי הרישום הסקנדינבי (שהוא הטוב בעולם עד כה) השיטות המובילות הקיימות כיום בעולם בשימוש בצמנט ומיסב פלסטי-מתכתי הן: Charnley, Exeter, Stanmore האנגליות וה – Lubinus מתוצרת גרמניה. ניתן לצפות לתיפקוד תקין ב-80% מהמקרים אחרי 20 שנה.
בשיטות הללו קיימות צורות מודורליות בהן הראש בנפרד ממתכת או מקרמיקה – אשר מקילות על ההתאמה המדויקת. החסרון בשימוש במישתלים אלה הוא בשחיקת ה-UHMWPE אשר במשך הזמן מייצר חלקיקי פלסטיק מיקרוסקופיים הגורמים ליצירת רקמה דלקתית: רקמה זו אט-אט ממיסה את העצם מסביב לצמנט וגורמת לאובדן עצם ולהתרופפות המישתלים.
כתוצאה מכך נוצרים כאבים וחוסר יכולת לתפקד על הרגל והצורך לבצע ניתוח חוזר. החיפוש אחר UHMWPE משופרת הביא לפיתוח ה- Highly Cross Linked UHMWPE וכיום ידוע כי בהשתלת חומר הזה, הנו עמיד יותר לשחיקה ועם תוצאות מצוינות לטווח הארוך.